Vayedaber

Eirouvine

Daf 47b

משנה: 47b חָרִיץ שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת עָמוֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה מְעָֽרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד אֲפִילוּ מָלֵא קַשׁ אוֹ תֶבֶן. מָלֵא עָפָר אוֹ צְרוֹרוֹת מְעָֽרְבִין אֶחָד וְאֵין מְעָֽרְבִין שְׁנַיִם:

Traduction

S’il y a un fossé profond de 10 palmes et large de 4 entre 2 cours, on posera l’eruv 2 fois, sans les joindre, le fossé fut-il plein de paille ou de chaume. Mais s’il est rempli de terre, ou de pierres, on pose un seul.

Pnei Moshe non traduit

מתני' חריץ. ארוך שעובר בין שתי חצרות ומפסיק על פני כולו ביניהן והוא עמוק י' ורחב ארבעה דאלו פחות מארבעה נוח לפסעו משפתו אל שפתו:

אפילו מלא קש או תבן. דסתם תבן לא בטיל ועתיד הוא ליטלו. ובתבן שניטל בשבת איירי שאינו מוקצה:

מלא עפר או צרורות. וסתמן מבוטלין הן הלכך ממעטין ומערבין אחד ואין מערבין שנים:

משנה: נָתַן עָלָיו נֶסֶר כָּל שֶׁהוּא רָחָב אַרְבָּעָה טְפָחִים וְכֵן שְׁתֵּי כְצוֹצְרָייֹת זוֹ כְנֶגֶד זוֹ מְעָֽרְבִין שְׁנַיִם וְאִם רָצוּ מְעָֽרְבִין אֶחָד. פָּחוּת מִכָּן מְעָֽרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָֽרְבִין אֶחָד:

Traduction

Si l’on a jeté par dessus le fossé une planche large de 4 palmes, ou si l’on a joint ainsi 2 balcons, de maisons, placés l’un vis-à-vis de l’autre, on peut à volonté, soit poser l’eruv pour chaque cour à part, soit les joindre. Si la planche est plus étroite, on posera 2 fois l’eruv, sans les joindre.

Pnei Moshe non traduit

נתן עליו נסר. כעין גשר משפתו לשפתו והוא רחב ד' הוי כפתח:

וכן שתי כצוצריות. הבולטין מן החצרות ויוצאות לרה''ר והן זו כנגד זו ונתן נסר רחב ד' מזו לזו:

פחות מכאן. מרוחב ד' שאינו נוח לעבור עליו מערבין שנים ואין מערבין אחד:

הלכה: פיס'. הָא תֵּבֶן לְבַטְּלוֹ לֹא בִיטֵּל. מַתְנִיתָא דְלֹא כְרִבִּי יוֹסֵי. דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר. תֵּבֶן וּבִיטְּלוֹ מְבוּטָּל. רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי בּוּן בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. וּמַה דָמַר רִבִּי יוֹסֵי. בְּשֶׁבָּֽלְלוֹ בֶעָפָר. יֵשׁ תֵּבֶן שֶׁהוּא כְעָפָר וְעָפָר שֶׁהוּא כְתֵּבֶן. תֵּבֶן שֶׁאֵין עָתִיד לְפַנּוֹתוֹ הֲרֵי הוּא כְעָפָר. וְעָפָר שֶׁעָתִיד לְפַנּוֹתוֹ הֲרֵי הוּא כְתֵּבֶן. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרֵי חִיפָּהוּ מַחֲצָלִיּוֹת בִּיטֵּל. אִיתָא חֲמִי. מִילֵּהוּ מַחֲצָלִיוֹת לֹא בִיטֵּל. חִיפָּהוּ מַחֲצָלִיּוֹת בִּיטֵּל. מִילֵּהוּ חָרִיּוֹת צְרִיכָה. רִבִּי זְרִיקָן רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וָאֲפִילוּ רַוק.

Traduction

Il faut croire que, si même le fossé est plein de paille et que l’on a expressément déclaré vouloir annuler le vide (157)Ou, selon le comment. Pné-Mosché: si l'on se propose de l'enlever de là., l’annulation n’a pas lieu. Cet enseignement (158)Cf. (Pessahim 7, 7). ne saurait être conforme à R. Yossé, puisqu’au sujet d’une impureté qui se trouverait dans un espace complètement bouché (non dans un emplacement formant chambre, ou tente), R. Yossé admet comme une annulation réelle la déclaration faite de vouloir annuler cette paille qui obstrue de façon à supposer un vide (159)Alors, l'impureté ne dépasse pas le toit de cette maison. V.. Ohalot ch. 15.. R. Yossé b. R. Aboun dit au contraire, au nom de R. Hisda: notre Mishna est justifiable selon l’avis de tous, qu’il faut une annulation formelle pour qu’elle soit effective; si cependant, selon R. Yossé, cette paille sera annulée même sans déclaration préalable, c’est qu’elle a été mêlée à de la terre et qu’elle ne peut plus servir seule qu’à l’état de mortier (notre Mishna au contraire parle de paille simple). Parfois, la paille sera considérée comme de la terre, et parfois la terre comme de la paille; en d’autres termes, la paille que l’on n’a pas l’intention d’enlever plus tard sera considérée comme de la terre obstruant tout le vide (l’annulation va de soi); mais, s’il y a de la terre dont on sait qu’elle sera enlevée, elle sera considérée comme de la paille dont on n’a rien dit, et l’annulation n’a pas lieu. Chez R. Yanaï on a dit: si l’on a étendu une couverture sur la paille (indice d’un maintien sur place), l’annulation a lieu. -Mais, fut-il objecté contre cet avis, si l’on a rempli toute une chambre par des couvertures, celles-ci ne seraient pas annulées; pourquoi donc la paille qu’elles couvrent devient-elle nulle? (c’est donc impossible). Si l’on a rempli une pièce ou un fossé avec des ramilles de palmiers, le considérera-t-on comme obstrué? (Ou est-ce qu’en raison du doute il faut une annulation formelle)? -Oui, répondit R. Zarikan ou R. Amé au nom de R. Simon b. Lakish, si peu qu’il y ait (160)(Nazir 9, 2)., cela suffit pour constituer un bouchage.

Pnei Moshe non traduit

גמ' הא תבן לבטלו לא ביטל מתני' דלא דר' יוסי. כלומר דמדייק הש''ס מדלא מחלק במתני' אלא בין תבן לעפר ולא מחלק בתבן גופיה דלפעמים אפילו לא ביטלו בפירוש אפ''ה מבוטל הוא וכגון שאין עתיד לפנותו לאיזה זמן והיינו תבן לבטלו דקאמ' הש''ס כלומ' שנתן שם לשלא יפנה אותו לזמן ומדלא מחלק הכי ש''מ דס''ל לתנא דמתני' שאם נתן שם תבן לבטלו לאחר זמן לא ביטל עד שיבטלנו בפי' א''כ מתני' דלא כר''י דתוספתא דאהלות בפ' ט''ז ומייתי לה לקמן דס''ל תבן ואין עתיד לפנותו הרי הוא כעפר סתם ובטל ואדינא דמתני' דפ' ט''ו דאהלות תני עלה דתנינן שם בית שמלאוהו עפר או צרורות וביטלו ויש שם טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת לפי שטומאה רציצה היא שאין לה חלל טפח וס''ל להאי תנא דאפי' עפר צריך שיבטלנו בפירוש ומכ''ש תבן וכהאי תנא דמתני' גבי תבן ור' יוסי פליג עליה בברייתא וס''ל תבן ואין עתיד לפנותו ועפר סתם שוין הן ומבוטלין וא''כ נהי דסיפא דמתני' בעפר מצית לאוקמיה כר' יוסי רישא דמתני' דלא כר' יוסי:

דברי הכל היא. הרישא דתבן שעד שיבטלנו בפירוש בעינן ומה דאמר ר' יוסי התם בתבן שבללו בעפר איירי והרי זה אינו ראוי כלל לא משום תבן לחוד ולא משום עפר לחוד ואינו ראוי אלא לטיט כשיצטרך לכך ובהא הוא דקאמר ר' יוסי דסתמו בטל הוא:

יש תבן שהוא כעפר וכו'. תוספתא הוא שם ודברי ר' יוסי הן:

חיפהו מחצליות. להחריץ ביטל ומתמה הש''ס איתא חמי בא וראה מאי האי דקאמרי הרי אפי' מלאוהו מחצלות לא ביטל דכי גרע מחצלות מתבן וחיפהו מחצלות בטל בתמיה אלא דלאו מילתא הוא:

מלאוהו חריות של דקל צריכה. הא ודאי צריכה למיבעי דאיכא למימר שנתן אותם שם כדי לסתום החריץ ואיכא למימר נמי שעתיד לפנות וליטלן לעצים ועד שיבטל אותן בפירוש:

ואפי' רוק. ולקמן בפ' כיצד צולין דאיתא נמי להא גריס ואפי' רק ובפ''ט דנזיר בהלכה ב' גריס ואפי' ריק והיינו הך ולישנא קלילא הוא וכמו רקיק חררה דקה ורכה ואהתם קאי דקאמ' שם לענין טומאה בבית ויש חלון בין בית לבית ובו פותח טפח שמביא את הטומאה לבית האחר ואם נתן בחלון דבר המבטלו בטל וממעט בפותח טפח וס''ל לר''ל דרקיק שנתנו בחלון ג''כ ממעט דמתוך שהוא דק נרקב הוא מלחות שבחלון ונמאס ומסתמא מבטל ליה:

הלכה: פיס'. אִית תַּנֵּי מְעָֽרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָֽרְבִין אֶחָד. אִית תַּנֵּי. מְעָֽרְבִין אֶחָד וְאֵין מְעָֽרְבִין שְׁנַיִם. מָאן דָּמַר. מְעָֽרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָֽרְבִין אֶחָד. פָּחוּת מִכָּאן בְּנֶסֶר. מָאן דָּמַר. מָעָֽרְבִין אֶחָד וְאֵין מְעָֽרְבִין שְׁנַיִם. פָּחוּת מִכָּאן בְּחָלָל.

Traduction

Les uns admettent la version de la fin de la Mishna (§ 4), ''on posera 2 fois l’eruv sans pouvoir les confondre en un seul''; selon d’autres, au contraire, un seul suffira. Il n’y a pas de contestation entre ces deux avis: le 1er avis se rapporte au cas où la diminution de mesure se rapporte à la planche servant de pont; le 2e avis est applicable à une cavité de fossé, ou à la jonction des balcons.

Pnei Moshe non traduit

אית תני מערבין שנים ואין מערבין אחד. אפחות מכאן דגבי נסר קאי דאית תני כדתנינן במתני' ואיכא דתני איפכא מערבין אחד ואין מערבין שנים וקאמר דמ''ד מערבין שנים וכו' מפרש לפחות מכאן דקתני בנסר הוא שאם הנסר פחות מרחב ד' כדפרישית במתני' ומאן דתני איפכא האי פחות מכאן לדידיה אחלל הוא דקאי שאם רוחב החלל של החריץ פחות הוא מד' ונוח הוא לפסעו מערבין אחד ואין מערבין שנים:

Eirouvine

Daf 48a

משנה: 48a מַתְבֵּן שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים מְעָֽרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָֽרְבִין אֶחָד. אֵילּוּ מַאֲכִילִין מִכָּן וְאֵילּוּ מַאֲכִילִין מִכָּן. נִתְמַעַט הַתֶּבֶן מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים מְעָֽרְבִין אֶחָד וְאֵין מְעָֽרְבִין שְׁנַיִם:

Traduction

S’il y a monceau de paille (entre 2 cours, haut de 10 palmes), on pose l’eruv pour chacune à part, sans les joindre; toutefois, de chaque côté on pourra en prendre pour servir de fourrage aux bestiaux. Si le monceau de paille a diminué au-dessous de 10 palmes, on pose un seul eruv.

Pnei Moshe non traduit

מתני' מתבן. מקום גדיש של תבן מפסיק על כל פני רוחב החצרות וגבוה י' טפחים הוי כמחיצה:

אלו מאכילין. שמעמידין את בהמתן סמוך לגדיש מכאן לאכול מן התבן ואלו מכאן ולא חיישינן דילמא יתמעט התבן מעשרה טפחים והוי ליה חדא רשותא ואסרי אהדדי ואינהו לא מסקי אדעתיהו ומטלטלי בחצר משום שאפי' אימעוט לא הוי מיעוט לדונם כרשות אחת עד שיתמעט יותר מעשר דעד עשר פתחא הוה ואין הבהמה ממעטת באכילתה כל כך בשבת אחת ודוקא שיעמיד את הבהמה שתהא אוכלת מעצמה אבל להאכילה בידים לא שאפי' לא יתמעט ביותר מעשר אמות אין לו ליטול ממקום שנתמעט שהרי נוטל תבן מרשות חצרו של חבירו:

נתמעט התבן מעשרה טפחים. בגובה על כל פני אורך החצר או במשך אורך יותר מעשר אמות מערבין אחד אם נתמעט בחול שהרי הכל נחשב כפרוץ ואין מערבין שנים:

הלכה: פיס'. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. כֵּינִי מַתְנִיתָא. אֵילּוּ מְמַלְאֵין קוּפָּתָן מִיכָּן וּמַאֲכִילִין. וְאֵילּוּ מְמַלְאֵין קוּפָּתָן מִיכָּאן וּמַאֲכִילִין. אְנַר רִבִּי חַגַּיי.כַּד הֲוִינָן יָֽתְבִין קוֹמֵי מְנַחֵם הֲוִינָן אָֽמְרִין. שֶׁלֹּא תֹאמַר אֵינוֹ כְסוֹתֵר אוֹהָלִים אֶלָּא כְסוֹמֵךְ אוֹהָלִים. שֶׁאִם הָיָה הַתֵּבֶן מְרוּדָּד שֶׁהוּא סוֹמְכוֹ לְצִידֵּי הַקּוּפָּה. רַב הוֹשַׁעְיָה בָעֵי. עֲשָׂאוֹ לְסַדִּין וּסְמָכוֹ לַכִּסֵּא מָהוּ. נֶאֱמַר כָּאן לְשָׁעָה וְנֶאֱמַר כָּאן לִשְׁהוֹת.

Traduction

Voici comment, dit R. Eliézer, il faut compléter la Mishna (161)Tossefta à ce, ch. 6.; on peut, soit prendre de cette paille et en emplir les hottes pour nourrir les bestiaux, soit la leur donner comme aliment sur place, de chaque côté, R. Hagaï dit: lorsque nous nous trouvions assis devant Menahem, nous disions (contrairement à R. Eliézer) qu’il est interdit d’en emporter dans des hottes; on aurait pu croire que cet acte diffère du renversement d’une clôture et sert au contraire à la soutenir, car lorsque la paille dépasse l’alignement, on l’égalise aux côtés de la hotte (voilà pourquoi il a fallu prévenir que c’est interdit). R. Oshia demanda: si en formant, dès le vendredi, une séparation par la pose d’un drap, que l’on fixe en y appuyant un siège, quelle sera la règle? Sera-t-il aussi bien permis de considérer la cour comme close et d’y transporter, comme ici pour la paille, ou non? -Non, car ce siège y est placé pour un moment et pourra être déplacé, tandis que la paille doit y rester longtemps et sert de clôture.

Pnei Moshe non traduit

גמ' כיני מתני' אלו ממלאין קופתם וכו'. כלומ' דר' אלעזר מפרש למאכילין דמתני' שאפי' בידים ממלאין הן קופתם ומאכילין לבהמתן דס''ל דלא חיישינן למידי:

כד הוינן יתבין קומי מנחם. ללמוד הימנו הוינן אמרי' דלא כר' אלעזר שאסור ליטול בידים וליתן לתוך קופתו דהוי כסותר אוהל וכדמסיים ואזיל שלא תאמר אין זה כסותר אוהל אלא כסומך אהל שלא יפול ושאם היה התבן מרודד ויוצא מן צדדי המתבן שהוא כסומכו לצדדי הקופה. כלומר שבנטילתו להקופה סומכו בצדדיה שלא יתפזר התבן יותר וה''ז אינו כסותר קמ''ל:

עשאו לסדין. כמו לצדין כלומר שעשה להצדדין וסמכו לכסא שנתן בצדי המתבן שלא יפול מהו:

נאמר כאן לשעה. מותר דלא הוי כמעמיד ועושה המחיצה וכאן לשהות שיתקיים כך אסור:

תַּנֵּי. מַתְבֵּן שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת. זֶה פוֹתֵחַ פִּתְחוֹ מִיכָּן וּמַאֲכִיל וְזֶה פוֹתֵחַ פִּתְחוֹ מִיכָּן וּמַאֲכִיל. נִתְמַעַט הַתֶּבֶן מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים. שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין עַד שֶׁיָּעַרְבוּ. לְפִיכָךְ אִם רָצָה אֶחָד מֵהֶן לִסְתּוֹם אֶת פִּתְחוֹ וּלְבַטֵּל רְשׂוּתוֹ. הוּא אָסוּר וַחֲבֵירוֹ מוּתָּר. (וְכֵן בְּבוֹר) [חָרִיץ] שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת. הָדָא אָֽמְרָה. שֶׁאֵין מְבַטְּלִין מֵחָצֵר לְחָצֵר. הָדָא אָֽמְרָה. אֲפִילוּ לֹא עֵירְיבוּ. הָדָא אָֽמְרָה. וַאֲפִילוּ לֹא כִיוינוּ. הָדָא אָֽמְרָה. שֶׂאֵין שְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת מִשְׁתַּמְּשׁוֹת בִּרְשׁוּת אַחַת. הָדָא אָֽמְרָה. לָזֶה בְפֶתַח וְלָזֶה בְפֶתַח שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין. וְכֵן הָבָּיִת שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת. וּדְלֹא כְרִבִּי מֵאִיר דְּאָמַר. בָּיִת הַנָּעול אָסוּר.

Traduction

On a enseigné (162)Cf. ci-dessus, (6, 8), fin.: si entre 2 cours (sur lesquelles deux maisons ouvrent) il se trouve un monceau de paille, les 2 habitants peuvent ouvrir leur maison, chacun de leur côté, et prendre de la paille pour le fourrage; si le tas a diminué et a moins de 10 p., il est interdit à chacun de ces habitants d’y toucher, à moins d’avoir placé au préalable un eruv de jonction, pour s’adjoindre cette cour. Si donc l’un d’eux consent à clore sa porte donnant sur cette cour et renonce à sa part de propriété sur elle, l’interdit subsistera pour lui seul, non pour le voisin. Les mêmes règles seront applicables à un fossé situé entre deux cours. Cela prouve que: 1° d’une part de cour pour l’autre, on ne peut rien annuler, sans clore aussi la porte; 2.° il en est ainsi même à défaut d’eruv (163)Ci-après, (8, 5) (3).; 3° n’y eut-il pas même d’intention préalable d’eruv, l’annulation ne peut pas avoir lieu; 4° 2 propriétés ne peuvent pas servir comme une seule (puisque l’on exige la séparation); 5° si même chaque habitant a sa porte spéciale, il est interdit de faire usage de la cour à défaut de clôture. De même, pour une maison sise entre 2 cours, il suffit de fermer la porte; ceci est contraire à l’avis de R. Meir, qui dit: même en cas de clôture d’une maison sur l’une des 2 cours qui la bordent, il est interdit d’en faire usage.

Pnei Moshe non traduit

תני וכו'. בתוספתא פ''ו:

נתמעט התבן מעשרה טפחים. בחול שניהם אסורין עד שיערבו כאחת:

חריץ שבין שתי חצרות. כלומר וכן אתה אומר בחריץ שבין ב' חצרות ובגוונא שצריכין לערב (אחד) אם רצה אחד לבטל רשותו הוא אסור וחבירו מותר:

הדא אמרה שאין מבטלין מחצר לחצר. דהא קתני לסתום את פתחו ולבטל רשותו דמשמע דמחמת שהוא סותם פתחו מבטל הוא רשותו הא לאו הכי לא דקסבר האי תנא אין ביטול רשות מחצר לחצר:

הדא אמרה אפי' לא עירבו. יש תקנה לכך ומשום דלקמיה נקט לה:

הדא אמרה אפילו שלא כיוונו. מתחלה לכך יכול היא לבטל רשותו בשבת:

והדא אמרה שאין שתי רשויות משתמשות ברשות אחת. דהאי מתבן כרשות בפני עצמה הוא ואין שתי החצרות משתמשות בו לפי שרשות שתיהן שולטות בו:

הדא אמרה לזה בפתח. מכאן ולזה בפתח מכאן ורשות אחד ביניהן שתיהן אסורות בו כדאמרינן בריש פ''ח עד שיסתום אחד את פתחו וכן אתה אומר הדין בבית שבין ב' חצרות ששתיהן אסורות בו:

ודלא כר''מ דאמר בית הנעול אסור. ר''מ דלקמן פ' כיצד משתתפין בהלכה ה' דתנינן המניח את ביתו והלך לשבות בעיר אחרת אחד עכו''ם ואחד ישראל ה''ז אוסר דברי ר''מ דס''ל אפי' בית נעול אוסר על בני חצר דדירה בלא בעלים שמה דירה והכא דאמרינן אם רצה אחד מהן לסתום את פתחו הוא אסור וחבירו מותר דלא כרבי מאיר:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source